×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא זבחים ב׳:גמרא
;?!
אָ
נֶדֶר הוּא אֶלָּא אִם כְּמָה שֶׁנָּדַרְתָּ עָשִׂיתָ יְהֵא נֶדֶר וְאִם לֹא נְדָבָה יְהֵא. וּנְדָבָה מִי שְׁרֵי לְשַׁנּוֹיֵי בַּהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לָרַב פָּפָּא לָא הֲוֵית גַּבַּן בְּאוּרְתָּא בִּתְחוּמָא בֵּי חַרְמָךְ דְּרָמֵי רָבָא מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא אַהֲדָדֵי וְשַׁנִּי לְהוּ. מַאי מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא תְּנַן כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כּוּ׳ טַעְמָא דְּשֶׁלֹּא לִשְׁמָן הָא אסְתָמָא עָלוּ נָמֵי לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה אַלְמָא סְתָמָא נָמֵי כְּלִשְׁמָן דָּמֵי. וּרְמִינְהִי בכׇּל הַגֵּט שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִשָּׁה פָּסוּל גוּסְתָמָא נָמֵי פָּסוּל. וְשַׁנִּי זְבָחִים בִּסְתָם לִשְׁמָן עוֹמְדִין אִשָּׁה בִּסְתָמָא לָאו לְגֵירוּשִׁין עוֹמֶדֶת. וּזְבָחִים בִּסְתָמָא כְּשֵׁירִין מְנָלַן אִילֵּימָא מֵהָא דִּתְנַן כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כּוּ׳ וְלָא קָתָנֵי שֶׁלֹּא נִזְבְּחוּ לִשְׁמָן גַּבֵּי גֵּט נָמֵי הָקָתָנֵי כׇּל הַגֵּט שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִשָּׁה פָּסוּל וְלָא קָתָנֵי שֶׁלֹּא נִכְתַּב לְשֵׁם אִשָּׁה פָּסוּל. אֶלָּא מֵהָא דִּתְנַן כֵּיצַד לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים טַעְמָא דְּאָמַר לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים הָא לְשֵׁם פֶּסַח וּסְתָמָא כָּשֵׁר אַלְמָא סְתָמָן כְּלִשְׁמָן דְּמֵי. דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר כׇּל הָעוֹשֶׂה עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה הוּא עוֹשֶׂה. אֶלָּא מִסֵּיפָא שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם פֶּסַח טַעְמָא דְּאָמַר לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם פֶּסַח הָא סְתָמָא וּלְשֵׁם פֶּסַח כָּשֵׁר. דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר יוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִילָּתוֹ. אִי נָמֵי אַיְּידֵי דִּתְנָא לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן תְּנָא נָמֵי שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן. אֶלָּא מֵהָא לְשֵׁם שִׁשָּׁה דְּבָרִים הַזֶּבַח נִזְבָּח לְשֵׁם זֶבַח לְשֵׁם זוֹבֵחַ לְשֵׁם שֵׁם לְשֵׁם אִשִּׁים לְשֵׁם רֵיחַ לְשֵׁם נִיחוֹחַ וְהַחַטָּאת וְאָשָׁם לְשֵׁם חֵטְא. א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי אַף מִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּלִבּוֹ לְשֵׁם אַחַת מִכׇּל אֵלּוּ כָּשֵׁר שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא אַתְנוֹ בֵּית דִּין דְּלָא לֵימָא לִשְׁמוֹ דִּילְמָא אָתֵי לְמֵימַר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ סְתָמָא פָּסוּל קָיְימִי בֵּית דִּין וּמַתְנִי מִילְּתָא דְּמִיפְּסִיל בֵּיהּ. וְגַבֵּי גֵּט דִּסְתָמָא פָּסוּל מְנָלַן. אִילֵּימָא מֵהָא דִּתְנַן דהָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק וְשָׁמַע סוֹפְרִים מַקְרִין אִישׁ פְּלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וְאָמַר זֶה שְׁמִי וְזֶה שֵׁם אִשְׁתִּי פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ. דִּילְמָא כִּדְרַב פָּפָּא דְּאָמַר רַב פָּפָּא הָכָא בְּסוֹפְרִים הָעֲשׂוּיִין לְהִתְלַמֵּד עָסְקִינַן וְלָא אִיכְּתוּב לְשׁוּם כְּרִיתוּת כְּלָל. אֶלָּא מֵהָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
הלוא נדר הוא, שהרי נאמר ״כאשר נדרת״, ויש הבדל בין נדר לנדבה! אלא כך צריך להבין: אם כמה שנדרת עשית והבאת את הקרבן בכל פרטיו כמו שנדרת — יהא נדר תצא בו ידי חובת הנדר, ואם לא שלא עשית כמו שנדרת — נדבה סתם יהא, כאילו קרבן אחר הוא, ולא הקרבן שנתחייב בו בנדר. ונדבה מי שרי לשנויי [האם מותר לשנות] בה לעשותה לכתחילה לשם דבר אחר? א אמר ליה [לו] רבינא לרב פפא: לא הוית גבן באורתא בתחומא [היית אצלנו אמש בתחום] המקום בי חרמך, ולכן לא שמעת דרמי [שהשליך] רבא מילי מעלייתא אהדדי ושני להו [דברים מעולים זה על זה, הראה סתירה ביניהם, ותירץ אותם]. מאי מילי מעלייתא [מה הם הדברים המעולים הללו]? תנן [שנינו במשנתנו]: כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. ונדייק: טעמא [הטעם, דווקא] משום שנשחטו שלא לשמן אלא לשם קרבן אחר, הא [הרי] אם שחטן סתמא [סתם] ולא פירש לשם מה — עלו נמי [גם כן] לבעלים לשם חובה, אלמא סתמא נמי כלשמן דמי [מכאן שדבר הנעשה סתם גם כן כמו לשמן הוא נחשב]. ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו במסכת גיטין: כל הגט שנכתב שלא לשם האשה המתגרשת בו — פסול, משום שצריך להיכתב לשם האשה המתגרשת דווקא. ואילו בדין זה למדנו שגט שנכתב סתמא [סתם] שלא לשם אשה מסויימת נמי [גם כן] פסול (כאשר יבואר להלן)! ושני [ותירץ] רבא כך: זבחים בסתם לשמן עומדין לשם הקרבן שהוקדשו לו מתחילה, וצריך לעקור אותם משמם הראשון כדי שישתנה שמם, אבל אשה בסתמא לאו [בסתם לא] לגירושין עומדת, ולכן צריך הגט להיכתב במכוון לשמה. ומבררים את שתי ההנחות שהניח רבא בענין זה. ושואלים: וזבחים בסתמא [בסתם] כשירין מנלן [מנין לנו] דבר זה? אילימא מהא דתנן [אם תאמר מזו ששנינו]: כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כו׳ לא עלו לבעלים לשם חובה, ולא קתני [שנה התנא] בנוסח ״שלא נזבחו לשמן״, שמשמעו — כל עוד לא נזבחו לשמן אינם עולים לבעלים — זו אינה ראיה, שהרי גבי [אצל] גט שהוא פסול בסתם נמי הקתני [גם כן הרי שנה]: כל הגט שנכתב שלא לשם אשהפסול, ולא קתני [שנה] ״שלא נכתב לשם אשה״פסול! ואם כן, אי אפשר לדקדק כל כך מלשון זו. אלא תאמר כי הראיה שזבחים סתמם כשר מהא דתנן [מזו ששנינו במשנה]: כיצד הוא הזובח לשמן ושלא לשמן שפוסל בקרבן הפסח ובחטאת — כגון ששחט אותו לשם פסח ולשם שלמים, ונדייק מכאן: טעמא [הטעם, דווקא] שאמר לשם פסח ולשם שלמים, הא [הרי] אם אמר לשם פסח וסתמא [וסתם], ולא פירש עוד — כשר, אלמא [מכאן] שסתמן כלשמן דמי [נחשב]. על כך יש להשיב: משם אין ראיה, דילמא שאני התם [שמא שונה שם], דאמר התנא אומר]: כל העושה דבר — על דעת ראשונה הוא עושה, וכיון שפירש שבתחילה הוא עושה לשמו, אין להניח שהוא משנה דעתו! אלא נאמר כי מסיפא [מהסוף] של אותה משנה אפשר להוכיח, שנאמר שם: מהו שלא לשמן ולשמן הפוסל בפסח וחטאת? כגון לשם שלמים ולשם פסח. ונדייק: טעמא [הטעם, דווקא] שאמר לשם שלמים ולשם פסח, הא סתמא [הרי סתם] ואחר כך לשם פסחכשר. על כך יש להשיב: אף משם אין להוכיח, דילמא שאני התם [שמא שונה שם], דאמר התנא אומר]: יוכיח סופו על תחילתו, שאם בסוף נתכוון לשם פסח מן הסתם התכוון לכך אף בתחילה! אי נמי [או גם כן] אפשר לדחות באופן אחר: איידי דתנא [מתוך ששנה] בתחילה לשמן ושלא לשמן, ושם דווקא אם חשב שלא לשמן פסול (אבל בסתם — על דעת ראשונה הוא עושה) תנא נמי [שנה גם כן] באותו סגנון לשון שלא לשמן ולשמן, אף שלהלכה גם בסתם ולשמן יהא פסול! אלא מהא משנה זו] אפשר להוכיח שקרבן כשר בסתם, ששנינו להלן: לשם ששה דברים הזבח צריך שיהא נזבח (נשחט): לשם זבח לשם הקרבן המסויים שהוקדש לו (עולה, שלמים, וכו׳), לשם זובח לשם בעליו, לשם שם שעושה אותו לשמו של הקדוש ברוך הוא, לשם אשים שיעלה כקרבן על גבי המזבח, לשם ריח שיקטירנו באופן שיעלה ריחו, לשם ניחוח לשם נחת רוח לה׳. והחטאת ואשםלשם חטא. אמר ר׳ יוסי: אף מי שלא היה בלבו לשם אחת מכל אלו ולא חשב עליהם כלל — הרי זה כשר, שתנאי בית דין הוא. ומסבירים: אתנו [התנו] בית דין שלא לימא [יאמר] שהוא שוחט לשמו, דילמא אתי למימר [שמא יבוא לומר] שהוא שוחט שלא לשמו, ולכן מוטב שלא יפרש כלל. ואי סלקא דעתך סתמא [ואם עולה על דעתך שבסתם] הוא פסול, וכי קיימי [עומדים] בית דין ומתני מילתא דמיפסיל ביה [ומתנים דבר שייפסל בו]? אלא ודאי מכאן הוכחה שהזבח כשר בסתם. ושואלים עוד: וגבי [ואצל] גט דסתמא [שסתמו] פסול, מנלן [מנין לנו]? אילימא מהא דתנן [אם תאמר מזו ששנינו] במשנה: היה עובר בשוק ושמע סופרים מקרין (מקריאים) לתלמידיהם: ״איש פלוני גירש פלונית ממקום פלוני״, ואמר: זה שמי וזה שם אשתי, וכיון שכתבתם אותו בשמות הללו אשתמש בו לגירושין, מכל מקום פסול לגרש בו. ולכאורה הרי זה משום שלא נכתב לשם אותה האשה — יש לדחות: דילמא [שמא] שם הטעם הוא כדברי רב פפא, שאמר רב פפא: הכא [כאן] בסופרים העשויין להתלמד עסקינן [עוסקים אנו], ולא איכתוב [נכתב] הגט לשום כריתות (לשם גירושין) כלל, אלא נכתב רק כתרגיל כתיבה, ומשום כך הוא פסול! אלא מהא [מזו] אפשר להוכיח, ממה ששנינו בהמשך אותה משנה:מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144